הללויה כלא וחירות

מרגיש שהשנה במיוחד, החירות

מבקשת להתרחב…

לחצות את ים סוף

ולהגיע לארץ המובטחת.

איך קשורים השיר המופלא של לאונרד כהן הללויה, הכלא וחירות?

אתחיל בהללויה:

התחלתי ליצור ריקוד חדש Buleria ואז הגיע ה 7.10 

הרגשתי שזה זמן היסטורי המבקש תקווה 

וחשוב לי לשלב בריקוד משהו שקשור אלינו היהודים. 

וכך, כשאני בין ערות לשינה, בנים לא נים, 

הגיעה הללויה וביקשה להרקד.

כשאור החיים כל כך מאוים,

כל כך מהותי לדבוק בו 

ולחולל אותו מהלכה למעשה.

שהרי לחולל בעברית משמע לרקוד וגם לברוא

והעם שלנו שמידר את הגוף והתייחס רק לראש, 

חטף בגוף משחר העמלק, ידע להיות באחדות רק בימי מלחמה,

חווה פוגרום בארץ ישראל.

משהו חייב להשתנות.

בריקוד הבענו תפילה, כוונה, אמונה מחוברת לפלמה - להבת החיים, ממנה קיבל הפלמנקו את שמו.

כמו בספירלה, לאט לאט, עלו הרקדניות במעלה האחדות,

בחיבור לגאיה - אמא אדמה, ללב שלהן, לגוף שלהן, ליחד המחבר

אורות ולבבות, לחולל יחד הללויה.

זה היה מאוד מאוד מאתגר. שאלתי את עצמי מה נסגר איתי שחשבתי שאפשר? כל ספק אצל הרקדניות, שבר את הפאזל

והתחלנו מחדש… כשאני נזכרת במשפט של אבי: 

" אין אי אפשר, יש לא ניסינו מספיק."

בנוסף, שם הקבוצה El fuego purpula = האש הסגולה,

אש ההתמרה המחוללת באמצעות

דרך הפלמנקו - הקסם המרפא.

ואיך זה קשור בכלא?

כשלימדתי אסירות בכלא, נהגתי לומר להן שניתן לכלוא את הגוף,

אך הנשמה, אם זוכרים, נשארת חופשית.

הזמנתי אותן באמצעות הריקוד לחולל ריפוי, התמרה, טרנספורמציה.

היה מרגש להקשיב לשיתופים שלהן איך החיבור לריקוד הביא להן

אפשרות לסליחה, מחילה, 

שיפור הדימוי העצמי ובחירה מחודשת בדרכן.

במקביל לנווה תרצה, לימדתי קורס בביכורי העיתים.

הסברתי בתחילתו שמה שמהותי בפלמנקו, הוא החיבור לאור האינסופי הפנימי, 

לעוצמה ולקצב המסמן זמן הווה כאן ועכשיו.

אחת הרקדניות אמרה שההנחיה מזכירה לה את נאום ההכתרה של נלסון מנדלה

שאומר ש"הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת.

הפחד העמוק ביותר שלנו,

הוא הידיעה שעוצמתנו איננה ניתנת למדידה".

כך התחלתי לחקור את לוחמי החופש, ששינו את פני ההסטוריה:

משה רבנו, הרצל, גנדי, נלסון מנדלה, מרטין לותר קינג…

הרבה מהם למדו משפטים, שהרי, ידיעה מייטבית את החוקים, את המבנים, את התשתיות

מאפשרת חירות ליצור משהו חדש.

כנראה משום כך בחרתי במאסטרה סילביה דוראן כמורה שלי,

אצלה התחלתי ללמוד במהלך לימודי באקדמיה למוסיקה ומחול בירושלים.

הרצינות, השיטתיות, המקצועית והגישה האמנותית 

בה סילביה ניתחה ופרקה כל דבר אותו לימדה: 

תנועה, מוסיקה, נוכחות בימתית, תקשורת בין הרקדניות, 

רוך ועוצמה, התמסרות מלאה לכל המכלול שמהווה הריקוד

אפשרה לי לחפש ולמצוא את הפלמנקו שלי, את דרכי בו.

כשהתבקשנו 5 מתלמידותיה להופיע לפני שנים בפסטיבל הגיטרה

במחווה לכבודה, נשאלנו מה נבחר לרקוד במופע.

הלב שלי הפתיע את שתינו כשענה : מוצרט.

כשביקשתי מליבי, כשאני רועדת לפני העלייה לבמה, מילות חיזוק.

הוא ענה: "הריקוד מאפשר לאלוהים לעבור דרכו בך".

ההללויה, הזכירה את המקורות, את ההודיה על היש

לחבור , להודות ולחולל את הניצוץ האלוהי שבתוכנו,

להביע את האור שבלב.

כלא, הוא כל מסגרת בה שכחנו את חופש הבחירה

וחירות היא הערך היקר ביותר

שככל שהמסה הקריטית תאפשר לה מקום,

נוכל לממש עם ישראל את ה ישר-אל הממתין להתגלות.

מייחלים למצוות פדיון שבויים להשבת כולם כאן ועכשיו🙏

דרך הפלמנקו – הקסם המרפא

כוריאוגרפיה וניהול אמנותי: זהר יעל אסף

מוסיקה: לאונרד כהן הללויה

צילום סטילס: אפרת מזור

צילום ווידאו ועריכה: יקיר מאיר פרץ

באדיבות קרן עדי אגמון, פסטיבל ימי הפלמנקו 2025