אמונה חושית

שלושה עולמות נפגשים:

פלמנקו, לורנס זיו איש החלומות ואחדות שנולדה מתוך מפגש.

יש רגעים נדירים שבהם מפגש אמנותי אינו מסתכם באירוע,

אלא פותח שער.

שער פנימי, אנושי ותרבותי,

כזה שממשיך להדהד הרבה אחרי שהאור כבה והצליל שוקע.

כך נולד המופע–הרצאה 'אמונה חושית',

במפגש חי בין שלושה עולמות:

הפלמנקו, יצירתו של האמן לורנס זיו - איש החלומות,

ורגע אנושי עמוק של אחדות שנולד מתוך המציאות הישראלית של אחרי המלחמה.

'אחדות עכשיו' - מפגש שמוליד דרך.

את הזרע לאמונה חושית פגשתי דרך 'אחדות עכשיו',

מיזם שנולד בעקבות המלחמה,

ומפגיש בין דתיים וחילונים מתוך הקשבה, כבוד ורצון כן להיפגש.

במסגרת המיזם פגשתי את אהרון כהן, חרדי מירושלים.

שני עולמות שונים, שפות אחרות, סיפורי חיים אחרים

ובתוך המפגש נוצר מרחב שלא ביקש לשכנע,

אלא לפתוח מרחב של אחדות.

שם, בין שתיקה למילים, בין מבט לתנועה,

נולדה 'אמונה חושית'.

אמונה שאינה רעיון, אלא חוויה.

אמונה שניתן לחוש בה דרך הגוף, הנשימה והלב.

פלמנקו - תנועה שיש בה אמת.

הפלמנקו עבורי הוא שפה של נוכחות.

שפה שבה הגוף והנשימה נאספים לרגע אחד של אמת.

נחישות ורכות מתקיימות בו יחד,

כמו האפשרות לאחדות.

לא דרך ויתור, אלא דרך הקשבה עמוקה.

איש החלומות - אמנות של ריפוי ניגודים.

כשפגשתי את ציוריו של לורנס זיו בתערוכת הרטרוספקטיבה 'איש החלומות',

הרגשתי שהשור והרקדנית אינם נאבקים,

אלא נוכחים יחד.

במקום מלחמה ראיתי החלמה.

ציוריו הזמינו אותי לחצות את 'ים הסוף' שבתוכי,

ולזהות שהאחדות כבר קיימת

אם רק נסכים לראותה.

שער שנפתח

המופע–הרצאה 'אמונה חושית' שנולד בתוך התערוכה

לא ביקש להסביר, אלא לאפשר.

לא ללמד רעיון, אלא לפתוח מרחב.

מרחב שבו 'דרך פלמנקו', אמנות, השפה העברית אשר חיה ומרקדת,

מאפשר מפגש אנושי.

נפגשים לרגע של אמונה שניתן לחוש בה.

זהו שער שנפתח

ומי שמרגיש את הקריאה,

יודע.

אמונה חושית הוא מופע-הרצאה שמותאם לכל קהל יעד.