נרגשת ושמחה לפתוח את הבלוג שלי

בתוכי קופצים משמחה, סיפורים, רגשות, ריקודים וחיבורים המבקשים להיכתב ,להישמע ,לרקד ... אני מרגיעה אותם כמו את התלמידות האהובות שלי, שממש מוכרחות לשתף. מלטפת ואומרת: לאט לאט כל אחת תקבל מקום משלה... סבלנות מולידה שושנים. אפצח בסיפור קטן על אבא שלי, ממנו קבלתי נוכחות עוצמתית שלא ידעתי מה עושים איתה, לימים בחרתי ללמד אותה : חיבור לאור הפנימי הנוכח בגוף. אבא שלי האהוב יוסף אסף ז׳ל, המאצ׳ו בעל נפש האמן. כשהייתי בת 10 ורקדתי בלט על קצות האצבעות, הייתי זקוקה לחצאית טוטו 🎀 מה הוא עשה? קנה מכונת תפירה ענקית וישב ותפר לי את חצאית הבלרינה שלי. היום הבנתי אבא, שזו הייתה דרכך להראות אהבה מבעד למסך הקשיחות, ללחוש באזני הנפש שלי בתי, לכי עם צו לבך, מה שהביא אותי להחלטה מהחשובות בחיי: לבחור בריקוד כדרך חיים. ת ו ד ה אז אתם שואלים איפה הייתה אמא שלי?, מי הייתה גיבורת הילדות שלי?, מי החברים שאימצתי שלא הכירו אותי מעולם? ומה קרה כשישבתי על סלע בים בזמן של שפל, שפתאום הפך גאות? כל השאלות האלה והרבה סיפורים וחוויות שעברתי 'דרך הפלמנקו' ,יקבלו ביטוי כאן בבלוג. מהו בשבילי פלמנקו? מהם ה'תבלינים' הרגשיים, הפיזיים שבזכותם בחרתי בדרך הפלמנקו כדרך חיים? המומחיות באוכלוסיות ייחודיות שהעשירו ולימדו אותי, תובנה שקבלתי על ספסל בכלא נווה תרצה, באחד הימים שלימדתי שם, הדיסלקציה שלמדה אותי להקשיב לסוד המילים והאהבה לחיים שהולכת וגדלה יום יום, כשאני רוקדת את החיים ומרקידה כל מי שרוצה להצטרף... אשמח לשמוע מכם תגובות, רעיונות ושאלות לגבי הנושאים עליהם אכתוב בבלוג ועל החיבור שלכם לפלמנקו וליכולת הבחירה שלנו לחולל את חיינו. באהבה זהר