מה למדתי מדרך הפלמנקו?

כשאני חושבת על ׳דרך הפלמנקו׳ עולות לי הרבה אסוציאציות בראש. אני מתחילה בקטן, כשהייתי עוד רק בת 3 ואחד עשר חודשים. קטנה ומפוחדת מהאחרים. הפלמנקו לימד אותי להשתחרר מעצמי ומהפחדים שלי ולהכיר אנשים חדשים, לצאת מהשגרה. כשהמשכתי לגדול, בגיל 7, זהר לימדה אותנו להאמין בעצמנו, ולעולם לא לזלזל במעשים שלנו. לדעת להעריך את עצמנו, ואת האחר. בגיל 12 פרשתי לסגנון אחר של ריקוד, ומיד אחרי חצי שנה בלבד חזרתי לסטודיו המוכר והאהוב והבנתי שכאן המקום שלי ואליו אני שייכת. האווירה ששוררת בסטודיו החם, התנועות שכבר מרגישות חלק ממני, הבנות התומכות והמורה המלמדת. ״אני מצליחה״ זה המוטו של ׳דרך הפלמנקו׳. היום כשאני בת כמעט 14, אני מבינה את המשמעות של כל המשפטים החכמים והאנשים הדגולים שזהר סיפרה עליהם רבות, ויש להם השפעה רבה עליי. כשאני עצבנית, שמחה, עצובה או בעלת מצב רוח משתנה אני פורקת הכל בריקוד. משחררת ולא חושבת על שום דבר אחר.

זהר תמיד אומרת ללכת בעקבות הלב שלך ובעקבות הרגשות, הם כבר יובילו אותך למקום הנכון וכל מה שצריך זה רק ללכת אחריהם, ואני מאמינה במשפט הזה גם. אחרת, לא הייתי כאן.

ליאל רז, 13 וחצי,

דרך הפלמנקו.